תודה רבה על הזכות לדבר. אני רב סרן במילואים, בן 36 מתל אביב, לוחם ומפקד בחטיבה 16, קצין מילואים. כמו שאורי אמר, סיימנו עכשיו סבב לחימה. מאות ימי לחימה בסבבים. ב-7 באוקטובר יצאתי להילחם עם הגדוד ותותחנים שלי 439, אזרחים לוחמים מרחבי עם ישראל. זה מה שאנחנו, אנחנו אזרחים לוחמים. אנשי מילואים. ראשונים בגזרה ללא תותחים. תבינו את המשמעות של מה עשה כאן צבא המילואים. מחירים אישים. אני והסובבים אותי שילמנו מחירים קשים ביותר. אנחנו נושאים בגאווה על שהצלחנו לשחרר את חטופינו ולהכות באויב ואנחנו גאים במחירים האלה. יחד עם זאת לי אישית קרס העסק. אני מייצג את כל מה שקורה סביבנו, בתוך היחידה וסביבנו, החברים שלנו. לי קרס העסק בלי פיצוי מהמדינה כי קרן הסיוע של רשות המיסים לא מתפקדת. נזקים אישיים בקריירה ובתא המשפחתי, אנשים מתגרשים, אנשים מפילים הריונות. תבדקו אותי ותראו שזה קורה. לצערי עברתי אפיזודה פוסט טראומתית. זה לא PTSD שאתם מכירים אבל זאת כן אפיזודה פוסט טראומתית של קריסה נפשית כתוצאה מסטרס אין סופי לשים עלינו שוב ושוב ושוב סטרס. זה אומר שבסוף אתה פורק. למה? אני טופלתי בחיל רפואה, ביחידה לתגובות קרב. אגב, מקום מדהים. יש מה שנקרא פציעה מורלית ואני מקריא מתוך הוויקיפדיה מה זאת פציעה מורלית: "גורמת לתחושה של בגידה וכעס כלפי עמיתים, מפקדים, הארגון, המערכת הפוליטית או החברה בכללותה. פגיעה מוסרית מורלית העלולה להיות תוצאות שליליות כמו פגיעה עצמית, ניסיונות התאבדות, הפרעת דחק פוסט טראומתית, שימוש בסמים ודיכאון". זה אומר הכעס שאנחנו מרגישים כאנשי מילואים מיתרגם לדברים נפשיים הכי קשים שיש ולמחירים קשים ביותר שאנחנו משלמים. בבה"ד 1 מלמדים קצינים מה מניע אנשים להילחם. בה"ד, בית ספר למנהיגות הטוב בעולם. רוח קרב, זה מה שמנצח מלחמות. החוק שהביאו לכאן – ואני קראתי אותו, עשיתי עבודה רצינית, אני יודע מה כתוב בו - החוק הזה פוגע במורל לוחמי צה"ל, באנשי המילואים. בלי מורל ורוח לחימה, צה"ל וצבא, לא מנצח. זה מה שלימדו אותי בבה"ד 1. לכל בן אדם יש קו אדום. אנחנו אנשים לוחמניים, הקו האדום שליף הגוף שלי אמר לי תפסיק, תפסיק, אתה לא יכול יותר למשוך את זה. לא לדאוג לי, אני בסדר, טיפלתי בעצמי ואני בשליטה. דיברה כאן קודם שרון מישראל ביתנו ושאלה מה מניע את הפרט להילחם. יש לנו שלושה מסמכים, מסמכי יסוד שמובילים אותנו. האחד, התורה שלנו - ויקרא י"ט פסוק ט"ז: לא תעמדו על דם רעך. השני, מגילת העצמאות – מגילת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזר ומין. השלישי, רוח צה"ל עליה חונכתי – צה"ל הוא צבא של מדינה יהודית דמוקרטית. החוק הזה מבדיל בין דם לדם. לכל אחד יש חוק אחר, יש חוק לחרדי, יש חוק לדתי ויש חוק לחילוני, לציונות החילונית הלאומית שאני הגעתי ממנה ורק אני מחויב לשירות צבאי מלא בלי אפשרות קיצור, לגברים ולנשים שלנו. החוק שולל מאיתנו זכויות אדם דמוקרטיות בסיסיות לשוויון לחירות בהמשך צווי 8, ומי ששוללים לו שוויון וחירות גם נשלל ממנו הכבוד שלו. הוא הופך אותנו לאזרחים סוג ג' במדינה שלנו. אנחנו מוכנים להיות פראיירים אבל אנחנו לא מוכנים שיכתבו לנו פראיירים על המצח. אנחנו לא מוכנים. החוק היחיד הראוי הוא גיוס מלא לצה"ל, גברים ונשים, ללא שיוך מגזרי. כל דיבור על חוק עם מגזר, הוא פסול. בלי פטורים, בלי קיצורים, תוך הוקרת שירות קרבי משמעותי עם הטבות למשרתים וסנקציות למשתמטים. תודה רבה.